Extreme Private Eros Love Song 1974 יפן 1974, 93 דקות, יפנית, כתוביות בעברית ובאנגלית

תיעוד חושפני של מערכת היחסים הסוערת בין יוצר הסרט לאשתו לשעבר, פמיניסטית רדיקלית שניהלה חיים פרובוקטיביים מחוץ למוסכמות החברה היפנית. טקדה מיוקי מנהלת רומן עם אישה, יולדת תינוק לחייל אפרו-אמריקאי הנמצא באוקינאווה, פותחת מעון יומי המיועד לזונות, מצטרפת לקומונה פמיניסטית ואף עובדת כחשפנית. הארה לוכד את הכל במצלמתו מבלי למצמץ, וברגע אינטימי במיוחד אף מתעד את טקדה יולדת ללא עזרה רפואית. כל טאבו אפשרי בהקשר למסגרת חיי המשפחה הנורמטיבית בתרבות היפנית נשבר כאן, והסינכרוניזציה הכמעט מובנת מאליה בין דימוי לבין סאונד נפרמת כלא הייתה. זהו סרט יומן יצירתי ולא קונבנציונלי, שהושווה לא פעם לסרטי האוונגארד הנסיוניים של ג'ונאס מקאס.

פסטיבלים קודמים:

Berlinale, Thonon Leban International Independent Film Festival, Sheffield, BAFICI, Robert Flaherty

טריילר

,

בימוי וצילום: Kazuo Hara
הפקה: Sachiko Kobayashi
חברת הפקה: Shisso Production, Inc.
עריכה: Jun Nabeshima
פסקול: Tokiko Kato
World Sales: Hisami Kuroiwa (hkuroiwa1900@gmail.com)

CV

Born in June 1945, Ube City, Yamaguchi Prefecture. Attended Tokyo College of Photography before dropping out to work as support staff at a special education school, where he developed an intense interest in the world of disabled children. Subsequently held a photo exhibition titled “Baka ni Sunna” (Don’t Make Fun of Me). Founded production company Shissoh Production with Sachiko Kobayashi in 1972. Made his directorial debut that same year with documentary film “Goodbye CP,” about changing relationships between the disabled and the able-bodied. Follow-up “Extreme Private Eros: Love Song 1974” profiles Hara’s ex-wife Miyuki Takeda, who had left him and moved to Okinawa, including an unassisted childbirth. Made in 1974, it drew acclaim as a pioneering “self documentary.” In 1987, “The Emperor’s Naked Army Marches On” followed former soldier Kenzo Okuzaki’s relentless hounding of his superior officers to hold them accountable for their actions in World War II. It became a huge hit, winning a Best Newcomer Award from the Director’s Guild of Japan, the Berlin International Film Festival’s Caligari Film Award, the Cinéma du Réel's Grand Prix, and many other accolades. 1994 saw the release of “A Dedicated Life,” an examination of truths and fictions surrounding novelist Mitsuharu Inoue, which topped film magazine Kinema Junpo’s Best 10 list of Japanese films for that year. Presented his first fiction film “The Many Faces of Chika” in 2005, in which four actresses portray the life of one woman. Actively involved in cultivating new filmmakers, having taught at the Japan Institute of the Moving Image, Waseda University, Osaka University of Arts, and other institutions, as well as holding his own film studies workshop Cinema Juku on an irregular basis. Despite being far from prolific, the films he has released to date are all highly regarded, and retrospectives of his works have been held at international film festivals in Buenos Aires, Montreal, Sheffield, Amsterdam, and elsewhere.