The Emperor’s Naked Army Marches On יפן 1987, 121 דקות, יפנית, כתוביות בעברית ובאנגלית

הכירו את אוקוזאקי, אחת הדמויות האקסצנטריות והמרתקות ביותר שנראו אי פעם בקולנוע התיעודי. אקטיביסט פוליטי בן 62, בוגר מלחה״ע השנייה, אוקוזאקי הוא מעין "הארי המזוהם" היפני, אינדיבידואל הנחוש להתנגד בכוחות עצמו לממסד הפוליטי. הוא תר אחר המפקדים ששירתו עימו באותה יחידה בזמן המלחמה, ושהיו אחראים למעשי רצח וקניבליזם מזעזעים בחבריהם. מעשיו בלתי צפויים לחלוטין, ובשם החתירה אל עבר האמת הוא אף לא יהסס להשתמש באלימות. מערכת היחסים בינו לבין קאזו הארה כמתעד תחצה את כל הקווים התוחמים את מה שמותר לצלם בקולנוע התיעודי. זהו הסרט התיעודי הראשון ביפן שהעז להטיל אחריות למלחמה על הקיסר ולשאול שאלות נוקבות על התנהגותם הלא מוסרית של חייליו.

פסטיבלים קודמים:

Berlinale, Cinema Du Reel, Yamagata, IDFA, Full Frame, Telluroide film festival USA

טריילר

,

  • שבת 25.05 14:15 סינמטק 2
    בנוכחות היוצר/ת
  • יום ו' 31.05 22:00 סינמטק 5
    הקדמה קצרה מאת ד"ר אוהד לנדסמן
בימוי וצילום: Kazuo Hara
הפקה: Sachiko Kobayashi
חברת הפקה: Shisso Production, Inc.
עריכה: Jun Nabeshima
פסקול: Toshihiko Kuribayashi
World Sales: Hisami Kuroiwa (hkuroiwa1900@gmail.com)

CV

Born in June 1945, Ube City, Yamaguchi Prefecture. Attended Tokyo College of Photography before dropping out to work as support staff at a special education school, where he developed an intense interest in the world of disabled children. Subsequently held a photo exhibition titled “Baka ni Sunna” (Don’t Make Fun of Me). Founded production company Shissoh Production with Sachiko Kobayashi in 1972. Made his directorial debut that same year with documentary film “Goodbye CP,” about changing relationships between the disabled and the able-bodied. Follow-up “Extreme Private Eros: Love Song 1974” profiles Hara’s ex-wife Miyuki Takeda, who had left him and moved to Okinawa, including an unassisted childbirth. Made in 1974, it drew acclaim as a pioneering “self documentary.” In 1987, “The Emperor’s Naked Army Marches On” followed former soldier Kenzo Okuzaki’s relentless hounding of his superior officers to hold them accountable for their actions in World War II. It became a huge hit, winning a Best Newcomer Award from the Director’s Guild of Japan, the Berlin International Film Festival’s Caligari Film Award, the Cinéma du Réel's Grand Prix, and many other accolades. 1994 saw the release of “A Dedicated Life,” an examination of truths and fictions surrounding novelist Mitsuharu Inoue, which topped film magazine Kinema Junpo’s Best 10 list of Japanese films for that year. Presented his first fiction film “The Many Faces of Chika” in 2005, in which four actresses portray the life of one woman. Actively involved in cultivating new filmmakers, having taught at the Japan Institute of the Moving Image, Waseda University, Osaka University of Arts, and other institutions, as well as holding his own film studies workshop Cinema Juku on an irregular basis. Despite being far from prolific, the films he has released to date are all highly regarded, and retrospectives of his works have been held at international film festivals in Buenos Aires, Montreal, Sheffield, Amsterdam, and elsewhere.