10 סרטים תיעודיים יוצאים לדרך

אירוע חגיגי בו יציגו סטודנטים לקולנוע רעיונות וצילומים ראשוניים לסרטי גמר תיעודיים בפני ראשי תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל, מפיקים, יוצרים, מנהלי קרנות וגופי שידור.

תוכנית האירוע

9:30 ברכות וסדר יום

  • הקרנת קטע מסרט זוכה 2019, "חטיפות למען נישואין", נסטור צ'אישוילי, בצלאל, האקדמיה לעיצוב ואמנות
  • מהפיצ׳ לתחרות – הסרט הקצר יוצר אורח נחשון טאישי טאנאקה: ״הדייג האחרון בים כנרת״, הקרנת קטע קצר
  • הצגת שולחן השופטים ומענקי פיצ'ינג דוקאביב, חוקי המשחק, רות לב ארי, עורכת פיצ'ינג דוקאביב
10:00 הצגת הסרטים (5)
11:30 הפסקה
12:00 הצגת הסרטים (5)
14:00 הפסקת שופטים
15:00 סיכומים ומענקים
15:30 תום פיצ'ינג דוקאביב
עורכת ומנחה: רות לב ארי
מפיקה: יוקי בן שאול
מפיקה בפועל: שירה הברון
ועדה מייעצת: רנא אבו-פריחה, ניצן גלעדי, רונן זרצקי.
סדנת הכנה ע"ש סשה קליין: רנא אבו-פריחה, רות לב ארי

שופטים:
גיא עפרן – לקטור ראשי קרן גשר לקולנוע רב תרבותי
דורית ענבר – מנכ"לית הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
ברק היימן – יוצר ומפיק תיעודי
איתי קן תור – יוצר תיעודי
תמר טל ענתי – יוצרת תיעודית

מענקים:
מענק הפקה לסרט הטוב קרן גשר לקולנוע רב תרבותי
מענק הפקה הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
מענק חדר אונליין – אופוס הפקות
מענק עריכת פסקול – ג'אנגל סאונד
*המענקים בהתאם להנחיות רגולטוריות של המועצה הישראלית לקולנוע
* הסרטים מוצגים על פי סדר א"ב, התכנית נתונה לשינוי


הסרטים:

אלי

אלי בן ה-8 נקבר ויחד איתו - נסיבות מותו. זהו אובדן בלתי נסבל למשפחה שעלתה ממרוקו. לראשונה, לאחר שנים של שתיקה ואיסור לדבר על כך, אחותו מירן בת ה-70, העדה היחידה בזירת המוות, מספרת את סיפורו.


רותם גרין

ידעתי שהיה לאמי ואחיותיה אח שמת בגיל צעיר, אך מעולם לא שמעתי איך ולמה הוא מת. הבנתי שמדובר בסוד, ושהסרט זו ההזדמנות שלי לפתוח את תיבת הפנדורה המשפחתית, לדבר על הסיפור ולרפא את הפצעים.


סמינר הקיבוצים, בית הספר לתקשורת וקולנוע

ארמי אבד אבי

ד''ר יעקב מעוז, בן להורים עולי כורדיסטן, מחליט בגיל 60 לצאת למסע הגדול בחייו, להחיות את השפה הארמית בארץ ישראל כשפה יהודית שנייה, אותה שפה שבטעות קוראים לה כורדית. במסעו נתקל הוא בקשיים מצד המשפחה, העדה וגורמים נוספים, בעוד שמנגד הוא סוחף אחריו רבים מהקהילה האשורית בתפוצות.


יהונתן מעוז

כל חיי הכחשתי את המוצא אליו אני שייך בתחושת קיפוח, אך כיום אני מתמודד עם העובדות שעליי לקבל ובודק מה עליי ללמוד כעת וכיצד זה משפיע עליי לאחר כברת הדרך הארוכה אותה אני עובר ביחד עם אבי. כמו כן אוכל לבחור את אבי, כאדם אשר נחשף אליי ולעיניי המצלמה באופן שעוד לא ראיתי בחיי, כשהמצלמה משמשת כגורם מתווך ביחסים שלי עם אבי.


בצלאל האקדמיה לעיצוב ואמנות

אסתר בכפר

אסתר היא אלמנה בת 83, המתגוררת ביישוב עמקה בגליל. הסרט מגולל סיפור על אישה חזקה למראית עין, שמחזיקה על גבה משקל כבד: לאסתר 17 ילדים, והיא מוצאת נחמה ומשמעות בדרך בה פוגשת את היומיום בחייה. שגרת חייה היא להתעורר מוקדם, לבדוק שהכול תקין עם העגלים, להאכיל אותם, ולעתים היא אף קמה בחשיכה לבדוק לשלומם.


דניאל לנדס

בחרתי בסיפור אישי של אישה בשם אסתר מדר, בת 83, בעלת משק משפחתי ביישוב עמקה בגליל, שעובדת בו למרות גילה המבוגר. לאסתר 17 ילדים. בסרט אני מלווה את אסתר ומתעדת את חיי היומיום שלה, בהם נחשפת תמונה מעניינת של חייה האישיים, בעבודתה ברפת, ובחיבורה למשפחתה.


מכללת תל חי

החיים על פי אלן

אלן נחת אל תוך חיי כשהייתי בת 10. שוויצרי דובר צרפתית ונוצרי - זר מוחלט. עכשיו יש לי סבא. כל השנים משפחתי לא דיברה על התקופה שבה אלן לא היה. אני כמהה לגלות עוד על הזר שגיליתי שכה דומה לי ויוצאת עם אלן למסע, למקומות אליהם האמונה לקחה אותו. אגלה מה הוביל את אלן בחזרה.


ירדן מלכה

מאז שאלן חזר למשפחה ראיתי בו דומה לי - גם הוא נטע זר עטוף במשפחתיות אוהבת. אחרי שנים של פיסות מידע שבורות ושתיקה אני יוצאת אל מסע ומגלה על זרות, שייכות ואמונה. אני שומעת על אהבה ללא תנאי וחופש הבחירה. בסוף המסע אגלה את סבא שלי, ואולי ביחד נמצא תחושת שייכות.


מנשר לאמנות

הלא ייאמן פשוט ישנו

צמד המילים על-טבעי מביא לתגובות קוטביות. האחת תכיל מילים כמו תרמית, פנטזיה וסכיזופרניה. ֹבאחרת – גאולה, ייעוד ורפואה. למיכאל וחגית הקונפליקט כמו לא קיים. עבורם המפגשים עם יקיריהם שמתו הפכו אורח חיים, חיי געגוע לרגע של חיבור, גם אם קצר כחלום.


דניאל דהאן

דרך מבט נקי בשני אנשים שחייהם עוצבו על ידי הלא ייאמן, אני מבקש להביאו אל הסלון כפי שהוא, על הסתום, המופרך והאנושי שבו.


בית הספר לקולנוע מעלה

המצלמה של אבא

אבא שלי עבר אירוע מוחי כשהייתי בת 8 ומאז השתנו היחסים בינינו והפכו ליחסי מטופל-מטפלת. עכשיו, כעבור יותר מ-20 שנה של התרחקות, באמצעות המכנה המשותף היחיד שנשאר לנו - המצלמה, אני מעודדת את האיש שהיה פעם אבא שלי לחזור לצלם. בדרך נגלה ביחד האם היכולות לאהוב וליצור הן משהו שהולך לאיבוד ואני אגלה אם עוד אפשר להרוויח את האיש שהוא אבא שלי עכשיו.


אפרת ליפשיץ

בעקבות אירוע מוחי שאבא שלי עבר כשהייתי ילדה, נוצר בינינו קרע. במשך שנים אני מחפשת את האיש שמספרים שהוא היה: צלם, במאי ומורה מעורר השראה, ואבא. דרך שתי מצלמות, אחת שלי ואחת שלו, נתעד תהליך של יצירה משותפת ונשזור שוטים ונקודות מבט, כדי לפרק את הנרטיב הישן שלנו ולהרכיב מערכת יחסים חדשה.


מנשר לאמנות

המקום ממנו באתי

כשהוריה של אי יערן (23) מתייאשים מהסיכוי לנצח בקרב המשפטי על החווה המשפחתית, הם מחליטים לפרק אותה ולעבור לפורטוגל. אי, שנולדה, גדלה וגרה כל חייה בחווה, נאלצת להיפרד מכל מה שהכירה. הנסיבות החדשות מטלטלות את עולמה ומאלצות אותה לצאת לדרך עצמאית.


לב אורלוב

אייזק אסימוב, מגדולי סופרי המדע הבדיוני, אמר פעם כי הרצון של הגיבור לחזור הביתה הוא המוטיבציה החזקה ביותר שהוא מכיר. על זה הסרט שלי: על הקשר העוצמתי שבין אדם לאדמתו ועל הטרגדיה הגדולה של אובדן הבית שלך.


סם שפיגל בית הספר ליצירה קולנועית

יסמין

יסמין, מטפסת פלסטינית בת 23 מכפר ליד שכם, היא קטועת רגל. היא אדם אופטימי למרות הקשיים שיש לה בחיים, והסרט מלווה אותה בתקופת האימונים שלה עם חבורת מטפסים ומטפסות פלסטינים ואנשים מחו''ל, שרוצים להעפיל להר האוורסט.


אסיה זוגהאייר

לרוב הישראלים אין מושג מי הם הפלסטינים שגרים לידם, חוץ ממה שרואים בחדשות. הסרט שלי מראה פלסטינים דרך סרט של יוצרת פלסטינית, בו ניתן להמחיש את העובדה שגם כשיש להם קשיים הם רוצים לחיות.


בצלאל האקדמיה לעיצוב ואמנות

יפתח של הלילה

''יפתח של הלילה'' הוא מונח שטבע הפסיכולוג שלי ומתאר את האלטר-אגו ההרסני שלי. בכל לילה הוא קם לתחייה, מחפש אחר מין עם גברים מבוגרים ועשירים. אני מבין שאני חייב להרוג אותו אבל הוא מסרב להיעלם. עליי להבין איך אני מצליח לחיות איתו בשלום.


יפתח אילוז

כשניסיתי להבין איך אני יכול לחיות עם ''יפתח של הלילה'' בשלום, הגעתי למסקנה שאני צריך לעשות עליו סרט. ככל שעבר הזמן התחלתי להבין כיצד הוא נוצר, שהוא מגיע מתוך המון פנטזיה. הסרט הזה חוקר את הפנטזיות שלי, אלו שהתגשמו ואלו שלא.


מנשר לאמנות

כולם מכירים את ג'ק

הסרט מתמקד בקשר העדין שנרקם בין ג'רי (60) ובנו החורג ג'ק (17), נער החולה במחלה ניוונית קשה. אור, סטודנט לקולנוע שמוגדר כאוטיסט בתפקוד גבוה, מתעד את השניים ומעורר ברגישות רבה שאלות על מהות האהבה, על בחירה ועל הזכות לחיים.


אור וייסברג

חשוב לי לעשות את הסרט הזה כי אני רוצה להראות שג'רי עושה הכל ומעבר כדי לטפל בג'ק, מתייחס אליו כאדם עם רצונות ומנסה לברר מה הוא מרגיש ורוצה. לא הרבה אנשים היו עושים מה שג'רי בחר לעשות ובאהבה כל כך גדולה. סיבה נוספת לסרט הזה, אישית יותר, היא שאני, שמוגדר כאוטיסט עם תפקוד גבוה, רוצה להראות שאני בכל זאת מסוגל לצלם סרט כזה - אולי אצליח לתת להורים עם ילדים שיש להם אוטיזם תקווה שהם גם יכולים להצליח כמוני.


המדרשה, פקולטה לאמנויות, בית ברל