בלגיה / צרפת 1976, 85 דקות, אנגלית, ללא כתוביות

הבמאית הבלגית שנטל אקרמן חייתה בניו יורק בראשית שנות ה-70 ויצרה שם את סרטיה הראשונים, כמהגרת. בשנת 77 היא חזרה לעיר כדי ליצור את סרטה הדוקומנטרי האלמותי "חדשות מהבית", בו היא משוטטת בעיר עם מצלמתה. דימויי השיטוט בניו-יורק משולבים עם קולה של הבמאית, המקריאה מכתבים שכתבה לה אמה בעת שהותה בעיר, ואלה מביאים אל המסך את החדשות היומיומיות מבריסל. עבור אקרמן, הקולות מהבית רק מעצימים את חוויית הזרות והריחוק והמכתבים חושפים את הכמיהה של האם לבתה, ואת יחסיה המורכבים של הבת לקולה של האם. אקרמן ביקשה שלא להקרין את הסרט עם כתוביות, בחירה אשר גם היא מעצימה את הקול והשפה כסממנים של זרות.


לצפייה

  • הסרט זמין לצפייה עד ה-18/4 מוקרן ללא כתוביות

איך זה עובד

שימו לב! מספר הכרטיסים לכל סרט מוגבל


בימוי ותסריט: Chantal Akerman
חברת הפקה: Paradise Films, Unité Trois, Ina, Zdf
עריכה: Francine Sandberg
צילום: Babette Mangolte
עיצוב פסקול: Dominique Dalmasso, Larry Haas

מקור: Cinémathèque royale de Belgique

CV

Trained during her involvement in the New York experimental scene in the 1970’s, Chantal Akerman invented a profoundly personal cinema, which modernised genres (the burlesque Saute ma ville, the musical Golden Eighties, the Proustian melodrama La Captive) through autofiction and a sensitive experience of everyday life, its duration and basic gestures. Keeping equidistance between upbeat and down, her portraits of women – herself in Je, tu, il, elle; Delphine Seyrig in Jeanne Dielman; Aurore Clément in Les Rendez-vous d’Anna – shed new light on interiors and interiorities, probing women’s and lesbians’ desires. From in-camera spaces to nomadic films (travel diaries, documentaries), her intimate stories tirelessly investigate History, starting with that of her mother, a Polish Jew who escaped the camps (D’Est, No Home Movie) and who she follows in death, a year after her passing. Her powerful work has impacted generations of feminists and artists, from Michael Haneke to Gus Van Sant.

אולי יעניין אותך עוד...

דילוג לתוכן