כשבתה פנלופ אובחנה כאוטיסטית, קלייר דויון יצאה למלחמה. היא קיוותה להציל (או לפחות לתקן) את בתה. חמושה במצלמה, היא תיעדה 18 שנים מהדרך הסבוכה והפתלתלה שהובילה אותה לקבלה והשלמה עם בתה, ועם מי שהיא עצמה לצדה.
דני, בן לעולים ממוסקבה, התבייש במשך כל ילדותו במשפחתו. כעת, במלאת 30 שנים לעלייתם, מחליט דני לשמוע את סיפור משפחתו וללמוד על חוויית העלייה ועל מוצאו.
קתרין, חולת ALS המתקשרת רק באמצעות לוח אותיות המופעל במצמוצים ומשמיע קול מכני, מתכוננת לחתונת בתה. הסרט, שצולם מזווית המבט שלה, מציג דיוקן משפחתי מורכב, מפוכח וכובש בכנותו, שיש בו כאב אבל גם אהבה והומור.
כשרוברט וויידי החל לצלם את הסרט על קורט וונגוט, הוא היה מעריץ צעיר. במהלך 40 שנות עבודה משותפת נוצרה בין השניים חברות עמוקה, הצובעת את הביוגרפיה הסוערת של הסופר הגדול בצבעים חדשים, אישיים ומרתקים.
מן העבר הבוהמייני, המרהיב, הסוער והשערורייתי של מלון צ'לסי נותרו בעיקר זכרונות, והדיירים הוותיקים שמסרבים להתפנות מן הבניין המשתפץ נאחזים בהם בעוצמה. אי זעיר של יצירתיות אקסצנטרית המסרב לגווע בין פיגומים ואבק בלב ניו יורק.
ככל שהגלים עצומים, גבוהים ובלתי צפויים יותר, כך בוער יותר בקרבי בראון הדחף להכניע אותם. אישיותו יוצאת הדופן של הגולש האוסטרלי נחשפת בסרט שכולו מראות עוצרי נשימה, המלווה אותו בין גלים שאיש לא העז לכבוש לפניו.
רבקה מיכאלי, אגדת תרבות ישראלית, נוסעת לילדיה ונכדיה באמריקה. כשהיא בעשור התשיעי לחייה - על הקו בין משפחתה שהיכתה שורש בארץ ניכר לבין המדינה שהיא אוהבת וכואבת - רבקה מרגישה שמשהו קורה לה בזמן האחרון.
נורלדין, מבקש מקלט מדארפור, יוצא למסע פרידה מישראל שהייתה לו לבית, מהאנשים ומהקהילה שהנהיג. בעיירה קנדית נידחת, משפחה חדשה נולדת לנגד עינינו, אבל משהו חסר.
״אני ילד קטן מפפרקליפ״ שר שאבו בן ה-14, החי באחת השכונות הקשוחות של רוטרדם. בין אמא, סבתא והחברה, שאבו לומד הכול על אהבה, שברון לב, אחריות והתבגרות, ועדיין חולם להיות כוכב-על.
סיפורו של מאיר אשל, שהמציא עצמו מחדש כאמן בשם "אבשלום" - ופרץ כמטאור בסצנת האמנות הבינלאומית. שנים לאחר מותו הטרגי של אבשלום בגיל 28, מוטלת על אחיו הצעיר דני המשימה למכור את יצירתו האחרונה.
שקט לא היה בדונבאס שבאוקראינה גם כשעדיין הייתה, לכאורה, הפסקת אש. המצלמה מלווה את החיילים (והחיילת האחת) מקרוב מאוד וללא כל מחיצות. בשוחות, בין הפגזות, השיחות גלויות ואינטימיות ואת המתח והדריכות אפשר כמעט למשש.
מערכת יחסים סבוכה בין אם חד הורית לבתה היחידה מתגלה בחדר קטן במלון תל אביבי, בו הן מעבירות סוף שבוע לאחר משבר.
המצלמות של הוליווד מעדיפות נשים שותקות, מחולקות לאברים מגרים ומתגרות מאלימות. הבמאית נינה מנקס מציגה עשרות קטעי סרטים מוכרים, וחושפת את השפה הקולנועית שבאמצעותה מתעצבת התודעה המפלה נשים, ובעקבותיה תעשיית הקולנוע כולה.
בעיבוד קולנועי יוצא דופן לרב המכר של הסוציולוג דידיה אריבון "שיבה לריימס", חומרי ארכיון וקטעי סרטים שלובים בסיפורים אישיים מציירים את המאבקים של מעמד הפועלים הצרפתי, שבהם הפוליטי הוא תמיד אישי ואפילו אינטימי.
שלושת חברי הרכב הדאנס-פופ האמריקאי YACHT עורכים ניסוי נועז ומפקידים את יצירת אלבומם החדש בידי בינה מלאכותית. אחרי שסרקה ולמדה מאות שעות מוזיקה שכתבו בעבר, האם התוכנה תתגלה כמוכשרת, מקורית ואולי אפילו יותר יצירתית מהם?
מופע הפרידה האינטימי והמרגש של לו ריד וג׳ון קייל מאנדי וורהול המנוח, שהיה מנהלה של "הוולווט אנדרגראונד". השחזור הדיגיטלי המשובח מאפשר ליהנות מהיצירה הנודעת (בצילום יוצא דופן של אד לכמן) שנותרה רלוונטית גם אחרי 33 שנה.
סיפור מסעם המפתיע של גושי שַיש יוקרתיים הנחצבים ביוון, מסותתים בסין לפסלים כאילו-עתיקים ונשלחים בחזרה לאירופה המתגעגעת ליופי ההיסטורי (אבל בזול). זהו גם סיפור המטוטלת ההיסטורית-כלכלית הנעה כעת ממערב למזרח.
שלוש דקות של צלולואיד, סרטון נדיר שצולם ב-1938, זהו הזיכרון היחיד שנותר מהעיירה היהודית נאשיילסק שבפולין. איזה סיפור עולה מן הצפייה? ומה ניתן, אם בכלל, להציל משכחה? הלנה בונהם-קרטר מספקת את הקריינות לסרט.
פולי מארי הייתה שם (כמעט) לפני כולן: משוררת, עורכת דין, אקטיביסטית, א-בינארית, חוקרת ואשת כמורה שחורה, שסללה את הדרך למהפכות הגדולות בתחום זכויות האזרח והשוויון לנשים בארה"ב. ג׳ולי כהן ובטסי ווסט מציירות את דמותה החד-פעמית.
טרבור פייגלן נחוש להראות את מה שאינו גלוי לעין - מערכות מתוחכמות של "מעקב המונים", שפורטות אותנו לפרוטות של מידע. במהלך ניסיונותיו לשגר לחלל יצירת אמנות לוויינית, נחשפות דרכי העבודה הייחודיות והאידיאולוגיה של האמן-האקטיביסט המוערך.
אחרי שבנו חיים, זיכרונות וקהילה - תושבי שכונת דיור ציבורי מתבקשים לפנות את השטח לטובת נדל"ן יוקרתי.
זווית יוצאת דופן אל אחורי הקלעים של ראיון שהעניק תלוניוס מונק לטלוויזיה הצרפתית בשנת 1968, מגלה את התבנית האטומה שלתוכה דוחסת התקשורת את מרואייניה, כדי שיתאימו לנרטיב מוכן מראש, גם אם אחד מהם הוא פסנתרן-על.
כלי נגישות